היכן כתוב שצריך להדר במצוות?
היכן כתוב שצריך להדר במצוות?
ואם אכן צריך להדר, עד כמה להשקיע בהידור?
לפני הכול חשוב להבין שהרעיון של ההידור במצווה הוא הלב. כשאתה מהדר אתה מגלה מה בלבך, מגלה דעתך שאתה מקיים את המצוות מאהבה ולא מהכרח. כמו שהבל הביא מכל הלב את בכורות צאנו לקרבן לה'. ההידור במצוות תפילין, שמבטא את הקשר, והרצון לזכות לקרבת אלוקים, מעיד עד כמה הלב שלנו משתוקק ושואף להידבק בה'. והקב"ה רוצה את הלב. גם כשאנו קונים תפילין לבן, צריך לחשוב במושגים של נצח, של דור שמעביר לדור הבא, והמאמץ וההשקעה של ההורים בהידור המצווה יקבעו אצל הילד את החשיבות ואת האהבה למצוות.
המקור להידור מצווה
המקור מהתורה להידור מצווה "זה אלי ואנוהו" (שמות ט"ו, ב') ובגמרא שבת קלג עמ' ב'. למדו מפסוק זה דין הידור מצווה: "התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין".
ישנה מחלוקת האם הידור מצווה הוא מדאוריתא, או רק מדרבנן והפסוק אינו אלא אסמכתא.
הידור בנושא הקרבנות נלמד מהתורה מסיפור קין והבל (בראשית ד'), חז"ל מפרשים שהבל הביא קרבן משובח ומהודר ולכן הקב"ה קיבל את מנחתו.
הרמב"ם (איסורי מזבח פרק ז' הלכה יא') מרחיב ופוסק שההידור נדרש לא רק בקרבנות אלא בכל דבר מצווה שעושים לשם ה'.
עד כמה להדר?
בגמרא (בבא קמא דף ט' ע"ב) מופיע ששיעור ההידור במצווה - 'עד שליש'.
יש מפרשים שאדם צריך להוסיף כסף בעד מצווה שהיא יותר מהודרת עד פער של שליש מהמחיר של מצווה שאינה מהודרת (נחלקו אם כבר קנה, האם בתנאים מסוימים, צריך להחליף במהודר ולהוסיף את פער המחיר או לא).
ויש מפרשים 'עד שליש', בגודל החפץ בו נעשית המצווה ולא דווקא במחיר.
השו"ע (או"ח סי' תרנו ס' א') פסק להלכה כמו הדעה הראשונה, להוסיף כסף עבור מצווה שיותר מהודרת עד פער של שליש מהמחיר. ובביאור הלכה שם מביא שבכל מצווה גם אם נפסק שהיא כשרה, צריך להוסיף עד שליש כדי לקנות אחד שהוא כשר לכל הדעות.
